פסק-דין בתיק ת"א 28223-08-10

1.         בפניי תביעה נזיקית, לפיה מבקשת התובעת, ילידת 1955, לחייב את הנתבעת לפצות אותה בגין תאונה בה היתה מעורבת ביום 11.9.08 ( להלן: "התאונה").

2.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק לאחר שכל צד סיכם את טענותיו בתביעה.

3.         לטענת התובעת, התאונה אירעה במהלך יציאתה ממחלקת יולדות של בית חולים "מאיר" בכפר סבא המצוי בבעלותה, שליטתה, ותחת אחזקתה של הנתבעת. תוך כדי הליכה במקום, נתקלה התובעת במכשול ומהמורה בלתי מגודרים או מסומנים וזאת במסגרת עבודות שיפוץ שבוצעו במקום המיועד להולכי רגל. התובעת הובהלה לחדר המיון של בית החולים ואובחן אצלה שבר בכף רגל שמאל. הרגל גובסה והתובעת שוחררה לביתה עם הנחיות להליכה בעזרת קביים, מנוחה עם רגל מורמת, משככי כאבים והמשך מעקב רופא אורטופד. התובעת שהתה במנוחה מיום התאונה ועד ליום 29.10.08, מועד הורדת הגבס.

4.         שני הצדדים בעלי הדין הגישו חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדי ולאור הפערים שהתגלו ביניהן מונה ד"ר אייל מלמד כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי כתוצאה מאירוע התאונה נותרה לה נכות בשיעור של 3.3% בהתאם לסעיף 35 (1) ב' לתקנות המל''ל. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

" למרות שהצילומים מדגימים החלמה טובה של השבר, אין ספק שלגב' ציפורה מנחם ישנה הפרעה תפקודית בקרסול ובכף הרגל. יש חשד סביר, שחלק מהפרעה זו משויך לחוסר הניידות שבעקבות הפציעה ולטיפול בגבס. אף שהפרעה זו מצריכה עדיין טיפול וטרם הגיעה למצבה הסופי, הרי שבחלוף 3 שנים מהפציעה, והיות וההפרעה משויכת באופן עקיף ולא ישיר לפציעה, אני סבור שיהיה זה נכון לקבוע נכות צמיתה כעת" .

5.         לטענת התובעת בתמצית, במקום בו אירעה התאונה בוצעו עבודות שיפוץ רשלניות ועל-כן האחריות לאירוע רובצת לפתחה של הנתבעת בהיותה הבעלים והמחזיקה של בית החולים אשר הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת. בנסיבות העניין אין לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהי לאירוע התאונה, מאחר והיא הלכה במקום המיועד למעבר הולכי רגל ודרכה על מהמורה שלא ניתן היה להבחין בה בשל עבודות השיפוץ שבוצעו במקום. 

על אף המעקב הרפואי וטיפולי פיזיותרפיה אשר עברה התובעת, היא ממשיכה לסבול מכאבים, צליעה קלה ברגל שמאל, רגישות במימוש המפרקים של האצבעות, קושי רב  בהליכה ובעמידה ממושכת על רגלה השמאלית, מוגבלת מאד בעלייה וירידה במדרגות ובפעולות הדורשות הפעלת מאמץ פיזי. כן נטען כי התובעת נאלצה לשחוק את רגלה הימנית בשל השימוש הבלתי מאוזן בשתי הרגליים. נכותה התפקודית של התובעת גבוהה מנכותה הרפואית ולצרכי פשרה יש להעמיד אותה על 7%.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בפיצוי עבור כאב וסבל בסך של 50,000 ש"ח, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ש"ח, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ש"ח, הפסדי השתכרות לעבר לעתיד בסכום גלובאלי של 20,000 ש"ח. לעניין ראש נזק אחרון זה טענה התובעת כי עובר לאירוע התאונה היא עבדה כמשגיחה בבחינות מטעם חברת כח אדם והשתכרה לפי שעות, ובממוצע סך של 500 ש"ח לחודש. 

6.         לטענת הנתבעת בתמצית, דין התביעה להידחות בהעדר עילת תביעה. התובעת לא הוכיחה קיומו של "מפגע" במקום האירוע, התמונות אותן צירפה התובעת צולמו כחודש ימים אחרי התאונה והן אינן משקפות את מצב המקום ביום התאונה. מכל מקום, מהתמונות עולה כי מדובר באבנים המשתלבות בשולי השביל המשמשות לסימון שביל ההליכה, צבועות בלבן מובלט ביחס לסביבתן ואינן משמשות למעבר. נפילת התובעת נגרמה מיד בפנייתה מאזור רחבת חזית הכניסה למבנה בית החולים אל השביל המוביל לשער בית החולים, שם נראה בבירור כי הריצוף תקין ואחיד ומשכך הנפילה נגרמה מאיבוד שיווי משקל תוך כדי הליכה בעיקול חד, אותו היא בחרה לבצע למרות שעמד לרשותה שביל ברוחב מספר מטרים. התובעת לא הוכיחה טענותיה באמצעות חוות דעת מומחה בטיחות. במקום התאונה הנטענת לא בצעו כל עבודות שיפוץ ומכל מקום התובעת לא הוכיחה טענתה בנדון ולפיכך טענותיה לעניין חובת השילוט, גידור והתרעה במהלך ביצוע עבודות שיפוץ  משוללות יסוד. במסמכים הרפואיים אין כל אזכור להיתקלות התובעת בריצוף או למעידה בגין מכשול כלשהו שהביא לנפילתה. טענות התובעת הינן בבחינת עדות יחידה של בעל דין במשפט האזרחי, ובהעדר חיזוק ראייתי להוכחת נסיבות התאונה יש לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, ובהעדר הוכחת אירוע התאונה או הוכחת קיומו של מפגע, כלל לא מתגבשת חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת.

לחילופין, על התובעת מוטל אשם תורם מכריע בשיעור נכבד בגין קרות האירוע וזאת מפאת חוסר זהירותה ו/או תשומת לבה למדרך רגלה חרף היכרותה את מקום התאונה. לחילופי חילופין, יש להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי בהיותה "מונעת הנזק הטוב ביותר". התובעת לא טוענת להיעדר תאורה או שדה ראיה שמנע ממנה לשים לבה למצוי בדרכה, ובאם תתקבל טענתה כי קיים מפגע בולט ומסוכן במקום אזי היא יכלה בקלות רבה להימנע מלצעוד במקום, שכאמור מסומן כשולי השביל ואינו מיועד למעבר. לחילופין בלבד, אשמה התורם של התובעת מגיע לכל הפחות לכדי 60%.

לתובעת עבר רפואי וחבלתי עשיר ואין לייחס לה כל נכות רפואית בגין האירוע הנטען, לחילופין לנכותה הרפואית אין משמעות תפקודית. מחומר הראיות עולה כי התובעת איננה סובלת ממגבלה תפקודית כלשהי כתוצאה מהתאונה וכי מגבלותיה התפקודיות, ככל וקיימות, הן תולדה של עברה הרפואי או תחולאים שהתפתחו אצלה ללא קשר סיבתי עובדתי לתאונה.

סכום הפיצוי המקסימאלי לו זכאית התובעת למקרה ותדחנה טענות הנתבעת ביחס לשאלת החבות הינו סך של 12,256 ש"ח וזאת בגין כאב וסבל (9,256 ש"ח) ועזרת הזולת (3,000 ש"ח), ממנו יש לנכות 60% בגין אשם תורם ודמי תאונה אשר שילם המל"ל לתובעת בגין התאונה, בסך נומינאלי של 2,000 ש"ח.

משנמנעה התובעת להציג תלושי שכר או מסמכים כלשהם ממעבידיה הפוטנציאלים הנטענים, ומשטענה טענות סותרות לעניין השתכרותה בפועל, אין היא זכאית לכל פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר. כמו כן, לאור נכותה הרפואית המזערית, העדר נכות תפקודית, ובהעדר הוכחה לעניין שיעור השתכרותה בפועל, אין מקום לפצות את התובעת בגין הפסדי שכר לעתיד. בהעדר הוכחה לעניין קבלת טיפולים, הוצאות רפואיות או נסיעות ובהעדר הוכחה לפגיעה ממונית אין מקום לפיצוי התובעת בגין  הוצאות רפואיות ונסיעות.

7.         לאחר שבחנתי ושקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,000 ש''ח.

כמו כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות האגרה, עלות חוות דעת המומחה מטעמה, חלקה בשכרו של מומחה בית המשפט ושכ"ט עו"ד בשעור של 16% בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על ההוצאות מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום

נית נה היום, א' שבט תשע"ב , 25 ינואר 2012 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: